<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ס"ז</h1>
<h2>דף כג:</h2>
הורה ר"י על אחד שמת ותפשו המושל ולא הניחו לקוברו כמה [חדשים], שאין אנינות חלה על הקרובים דלא קרינא ביה מי שמתו מוטל לפניו כיון שאין עליהם לקוברו, ומ"מ לא נדמהו לנתיאשו מלקוברו לענין שיחול עליהם אבילות מעתה כגון בהרוגי ביתר, דהתם ודאי שנתיאשו מלקוברן עפ"י מלכות ומיד חלה עליהם אבילות, וכן בדביתהו דר' אלעזר בן שמעון (ב"מ פ"ד ב') כיון שלא היה עומד ליקבר חלה עליה אבלות מיד, אבל האי עובדא שלא היה בידם להוציאם מן הגוים מ"מ אין מתיאשים לגמרי מקבורתו כהרוגי ביתר, ולכך לא חל אבילות על הקרובים, ואוננין מיהא לא הוו מאחר שאינן יכולין להתעסק בקבורתו, ואפילו למאן דאסר תשמיש המטה בשבת למי שמתו מוטל לפניו (ברכות י"ח א'), מ"מ שייך ביה עסק קבורה כדאמרינן בירושלמי (פ"ג ה"א) להחשיך על התחום, אבל כאן אין להן להתעסק כלל בקבורתו, ולכך אין כאן אנינות ודמיא להא דאמרינן בירושלמי פרק בתרא דמו"ק (הלכה ה') דמת שמפנין אותו מקבר לקבר כשהיה דעתו לפנותו מתחילה, שאין מונין לו משיסתם הגולל הראשון אלא משיסתם הגולל השני, ומסתמא כשנקבר בקבר הראשון פסקה אנינות. וגם נראה דלמי שעומד בבית האסורים שאין אסור לאכול בשר ולשתות יין כיון שאין מוטל עליו לקוברו, ואמרינן נמי בירושלמי דמי שמתו (ברכות פ"ג ה"א) משנמסר המת לרבים אוכל בשר ושותה יין, נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים דמי, וה"נ כיון שאין מוטל עליו לקוברו אין כאן אנינות.
